בשפת המוסיקה אנחנו מגדירים יחסים בין שני צלילים בשם מרווח. המרווח מתאר את המרחק בין שני הצלילים (אולי שמעתם שמות מרווחים כמו סקונדה, טרצה, קוורטה, אוקטבה), מרווח יכול ליצור תחושה של יציבות או תחושת מתח, ולהישמע לנו נעים או צורם.

גם אנחנו כבני-אדם מייצרים מרווחים שונים מאנשים שונים, ומרווחים אלה גם משתנים עם הזמן. ודאי תוכלו לחשוב על אדם יקר לכם שבתקופות מסוימות אתם חשים קרובים אליו ובמרחק "נכון" ממנו ולעתים מרגישים קושי או צרימה שהייתם רוצים לפתור, בגלל קירבה או ריחוק גדולים. כמו בחיים, גם במוסיקה כאשר שני צלילים קרובים מדי זה לזה אנחנו נשמע צרימה (דיסוננס) , וכמו בחיים גם במוסיקה המרחק ה"נכון" הוא כזה שמאפשר עצמאות על מנת לקיים קשר בריא.

בצוות שעובד יחד אפשר לראות (ולשמוע) מנגינה הנובעת מהיחסים שבין חברי הצוות, והשאיפה היא שהצוות "ינגן" יחד, משמע – יתפקד באופן אופטימלי תוך הקשבה ושיתוף פעולה למען מטרה משותפת. האופן שבו חברי הצוות מנגנים יחד משקף את מצבם הנוכחי ואת הנקודות אותן צריך לחזק או לשמר, ומאפשר לפתח את ההקשבה ושיתוף הפעולה תוך גיבוש צוות וגיוסו למען מטרה משותפת.

כאשר שני אנשים מנגנים יחד נוצר ביניהם חיבור המבקש שיפעלו יחד, והקשר שנוצר ממשיך בכל משימה שיידרשו לה בהמשך.

האם קרה לכם שמרווח צורם עם אדם אחר הפך למרווח נעים?

מה נדרש מכם בכדי להביא לשינוי בתחושה?