האם אני מנגנת חזק מדי?

לפני כמה ימים הזדמן לי להעביר סדנת "קול אחד" לקורס מנחי קבוצות במכון וינגייט. חשבתי לשתף אתכם בכמה תובנות חשובות מהסדנא שחידדו לי את הקשר בין מוסיקה לדינמיקה בתוך קבוצה.
באחד התרגילים שהנחתי בסדנא התבקשו המשתתפים לבחור כלי הקשה מתוך מגוון כלים, להסתדר במעגל ולייצר ביחד "מכונת קצב". ה"מכונה" הורכבה מהמקצב האישי שיצר כל אחד מחברי הקבוצה.
אחת מחברות הקבוצה (להלן תקרא נעה), בחרה לנגן על ה"גוגו" (שני פעמוני מתכת מחוברים שמכים עליהם בעזרת מקל) כלי בעל עוצמה חזקה במיוחד.
בסיום התרגיל בקשתי מחברי הקבוצה לשתף מחוויותיהם. נעה אמרה שהרגישה שהיא "מנגנת חזק ומפריעה לקבוצה", מוזר, חשבתי לעצמי.. במהלך הנגינה התבוננתי היטב בנעה והיה נראה שלמרות שבחרה לעצמה כלי נגינה עוצמתי, האופן שבו ניגנה עליו היה זהיר במיוחד, כאילו לא רצתה שישמעו אותה ובעצם ההיפך המוחלט ממה שחוותה.
שאלתי את חברי הקבוצה אם עוד מישהו חושב שנעה ניגנה חזק, איש לא הרים את היד. המשכנו לתרגיל הבא..
בתרגיל הבא הוצבה במרכז המעגל דרבוקה (שהיא בהחלט אחד הכלים העוצמתיים והבולטים שאני מכיר). חברי הקבוצה התבקשו שוב ליצור יחד מקצב אך הפעם ניתנה ההזדמנות למי שחפץ בכך, לגשת למרכז המעגל ולנגן סולו על הדרבוקה.
נעה, בביטחון רב, נגשה למרכז המעגל ותופפה על הדרבוקה בעוצמה חלשה מאוד עד שבקושי הבחנתי שהיא מנגנת סולו. המתנתי שיסתיים התרגיל ושאלתי אותה איך הייתה לה החוויה? "אני מרגישה שניגנתי חזק מדי והשתלטתי" ענתה..
הפעם זה היה מפתיע במיוחד, "נתתי לך את הרשות להתבלט, זו המהות של סולו" אמרתי לה. שוב, שאלתי את חברי הקבוצה מי עוד פרט לנעה חושב שהסולו שניגנה היה חזק ושתלטני, איש לא הרים את ידו…
מעניין, חשבתי לעצמי.. מצד אחד, נעה בחרה שני כלי נגינה בעלי עוצמה חזקה במיוחד, הגוגו והדרבוקה ומצד שני בחרה לנגן עליהם בעוצמה חלשה במיוחד, אפילו כשניתנה לה הרשות להתבלט.
האם נעה (העדינה והנעימה) נמנעת מלהתבלט בסיטואציות נוספות בחייה משום שהיא והיא בלבד חווה את עצמה כ"מנגנת חזק מדי ומשתלטת"? כמה שונה יכולה להיות החוויה הפנימית שלנו מהמציאות…

אסף כהן – מוסיקאי ומנחה קבוצות.

inside_my_head_by_misa_acar-d75e39f